<h1>השגות הרמב"ן על ספר המצות לרמב"ם</h1>
<h2>דף ח:</h2>
כתב הרב והמצוה מאתים וחמשים ושש שנמנענו מהכביד על היתומים והאלמנות והוא אמרו יתעלה כל אלמנה ויתום לא תענון. ואני אומר שאפילו נאות לדעת הרב ונאמר שהלאו שבכללות לא ימנו פרטיו אלא אחת אבל כאן נאמר שהוא לאו פרטי וימנו שתים שהרי חלקן הכתוב באמרו אם ענה תענה אותו וזה מדרש חכמים בכל מקום כיוצא בו.
<h2>דף מג.</h2>
כתב הרב והמצוה שלש מאות ואחת עשרה שנמנענו מלהוציא חתן מביתו לא למלחמה לא לזולתה ולשון גמר סוטה (מ"ד.) לא יצא בצבא יכול בצבא לא יצא אבל יתקן כלי זיין ויספיק מים ומזון תלמוד לומר לא יעבור עליו לכל דבר עליו הוא דאין אתה מעביר אבל אתה מעביר על אחרים וכו' וכי מאחר דנפקא לי מלא יעבור עליו לכל דבר לא יצא בצבא למה לי לעבור עליו בשני לאוין וכבר בארנו בעיקר התשיעי שאין כל מה שיתחייב עליו שני לאוין יהיו שתי מצות. ואני אומר שהן שתי מצות באמת. לפי שהמוציא החתן למלאכה מן המלאכות עובר בלאו והוא לא יעבור עליו לכל דבר אבל המוציאו שיביאנו למלחמה עובר בלאו אחר מוסף על הראשון וכגון זה הם נמנים שתי מצות. וכבר מנה הרב כן במצות אחרות אלא שטעה בכאן וחשב כי מאמרם לעבור עליו בשני לאוין הוא שהלאו נכפל לעבור על כל הוצאה בשני לאוין וכגון זה לא ימנו שתים. אבל אין הענין כן כי המספק כלי זיין ומים ומזון או מתקן הדרכים אינו עובר על לא יצא בצבא שהלאו הזה אינו אלא על אנשי הצבא הבאים במלחמה והוא אינו מהם אבל הבא במערכה הוא שעובר עליו בשני לאוין השני מוסף בזה על הראשון. וכגון זה הרי הן שתי מניעות בלא ספק וכן מנאן בעל ההלכות (אות רנ"ח—ט').
<h2>דף מד.</h2>
כתב הרב והמצוה חמשים ושמונה שנמנענו מלפחד מהכופרים בשעת מלחמה והוא אמרו יתעלה לא תערוץ מפניהם וכפל המניעה לא תיראום. ויכפלו שוטרי העם זה העניין (שופטי' כ' הובא במ"ע קצ"א). וזו הבטחה לא מצוה. ואם מניעה היא לא יוסיפו השוטרים ויאמרו מי האיש הירא ורך הלבב שעבר הלאו יפרסם חטאו ויחזור.
